שקול היום על ענווה משלך בפני אלוהים

אך האישה באה ושילמה לו כבוד באומרו: "אלוהים, עזור לי." הוא השיב בתגובה: "זה לא הוגן לקחת אוכל לילדים ולזרוק אותו לכלבים." היא אמרה, "בבקשה, אדון, כי אפילו כלבים אוכלים את השאריות שנופלות משולחן בעליהם." מתיו 15: 25-27

האם ישוע באמת רמז שעזרה לאישה זו כמו לזרוק אוכל לכלבים? רובנו היינו נעלבים מאוד ממה שישוע אמר בגלל הגאווה שלנו. אבל מה שהוא אמר היה נכון והוא לא התחצף בשום צורה שהיא. ישו ברור שלא יכול להיות גס רוח. עם זאת, להצהרה שלו יש את ההיבט השטחי של גסות רוח.

ראשית, בואו נסתכל עד כמה האמירה שלו אמיתית. ישוע ביקש מישו לבוא לרפא את בתו. ביסודו של דבר, ישוע אומר לה שממילא לא מגיע לה חסד זה. וזה נכון. לא מגיע לכלב שמאכיל אותו מהשולחן אנו ראויים לחסדי האל. למרות שזו דרך מזעזעת לומר זאת, ישוע אומר זאת כך כדי להמחיש תחילה את אמיתות מצוקנו החוטאת והלא ראויה. והאישה הזו לוקחת את זה.

שנית, הצהרתו של ישו מאפשרת לאישה זו להגיב בענווה ובאמונה מירבית. ענוותו נראית בכך שהוא אינו מכחיש את ההקבלה עם כלב שאוכל מהשולחן. במקום זאת, הוא מציין בענווה שגם כלבים אוכלים שאריות. וואו, זו ענווה! למעשה, אנו יכולים להיות בטוחים שישוע דיבר איתה בצורה משפילה מעט זו משום שהוא ידע כמה הוא צנוע וידע שהוא יגיב בכך שהוא נותן לענווה שלה לזרוח כדי לבטא את אמונתה. היא לא נעלבה מהאמת הצנועה של חוסר כשירותה; במקום זאת, הוא חיבק אותה וגם חיפש רחמי אלוהים בשפע למרות חוסר הכדאיות שלו.

יש לענווה פוטנציאל לשחרר את האמונה, והאמונה משחררת את רחמיו וכוחו של אלוהים. בסופו של דבר ישוע מדבר לכולם לשמוע "אוי אישה, גדולה האמונה שלך!" אמונתה באה לידי ביטוי וישוע ניצל את ההזדמנות לכבד אותה על אותה אמונה צנועה.

הרהור היום על ענווה שלך בפני אלוהים. איך היית מגיב אם ישוע היה מדבר אליך בדרך זו? האם היית צנוע מספיק כדי להכיר בחוסר הערך שלך? אם כן, האם תהיה לך מספיק אמונה בכדי לעורר את רחמיו של האל למרות חוסר הערך שלך? תכונות נפלאות אלה הולכות יד ביד (ענווה ואמונה) ומשחררות את רחמי האל!

אדוני, אני לא ראוי. עזור לי לראות את זה. עזור לי לראות שאני לא מגיע לחסדך בחיי. אבל באותה אמת צנועה, אני יכול גם להכיר בשפע הרחמים שלך ולעולם לא לפחד לקרוא לך לרחמים. אלוהים אני מאמין בך.