דמעותיה של המדונה בבית של בטינה ג'מונדו

בסינקפרונדי, בדרום איטליה, אנו מוצאים את המקום המצוין. הגברת בטינה ג'מונדו גרה בבית צנוע באותה מחוז מרופטי. היא תופרת במקצועה, אך גם אדוקה רבה של מרי, והיא אוספת קבוצות שכנות קטנות בביתה כדי להתפלל במחרוזת. זו שנת 1971, בה מתחילים להתרחש דברים יוצאי דופן בסינקפרונדי.

בחדר תלויה תמונה של לבה הכואב והלא רב של מרי. ב- 26 באוקטובר, בסביבות השעה 10 בבוקר, שתי אחיות ביקרו בגברת בטינה ג'מונדו ואחת מהן הבחינה בשתי דמעות על דמותה של המדונה, נוצצות, כמו פנינים, ואז גם האחות השנייה ראתה אותן. הבכי נמשך שעתיים, עד הצהריים. הדמעות זרמו בזה אחר זה, מכסים עד קרקעית המסגרת. הנשים ניסו לשמור את מה שקרה בסוד, אך זה לא היה צפוי להיות: באחד בנובמבר, כל הסינקפרונדי היו מודעים לדמעות. רבים באו לראות את הנס. התופעה חזרה על עצמה במהלך עשרה ימים. אז במשך עשרים יום, לא היו דמעות לראות. בהמשך התמונה בכתה שוב ושוב. דמעות נאספו במטפחות ובאמצעותן נרפאו כמה מחלות חשוכות מרפא.

ב- 15 בספטמבר 1972, חג שבעת הצערים של מרי, נצפתה דם לראשונה בכדור כותנה. בו נפלו דמעות המדונה. בתחילה הדמעות הפכו לדם וכותנה, אך, מיד לפני שבוע הקודש 1973, טפטף דם מלב גבירתנו. הדימום הזה נמשך שלוש שעות.

ב- 16 ביולי 1973, בטינה שמעה קול אומר: מוסיקה אז "כל דמעה היא דרשה".

ואז הופיע אור גדול דרך החלון. הרואה קם וראה בחוץ, עץ, דיסק אדום בוהק, כמו השמש כשהוא שוקע. לאחר זמן רב הופיעו על הדיסק אותיות גדולות. הם אמרו: "ישו, הגואל האלוקי על הצלב, מרי בוכה". במילים אחרות, המשמעות היא: האנושות זוכרת שכריסטוס מת כצלב לגאולת העולם, אך האדם שכח וכך מרי בוכה.